להרגיש והמשיך הלאה

love
איך מאייתים אהבה ? שאל חזרזיר את פו הדוב
דצמבר 10, 2015
עלבון 2
איך לצאת ממעגל העלבון
פברואר 8, 2016

להרגיש והמשיך הלאה

walking

העידן החדש, שהחל לפרוץ לתודעה הציבורית באמצע שנות ה – 90 של המאה העשרים, העלה על נס את החשיבה החיובית והמודעות לתבניותיה השונות.
דובר, סופר ונכתב רבות על כוחה העצום של המחשבה ביצירת מציאות, ברבדים רבים ומגוונים, המשפיעים על אספקטים רבים של חיינו.
במאמר זה, אין בכוונתי לסתור את שנאמר ונכתב בנושא. אני מסכים, שלמחשבות ולחשיבה יש כוח עצום, אבל .... וכאן האבל הגדול, יש ליחס, לא פחות כוח ואף יותר, לחוויה הרגשית שלנו ובכך עוסק מאמר קצר זה .
מאז שחר ילדותינו, לימדה את רובינו הסביבה, כי ישנם רגשות שיש להימנע מהם. כאשר התינוק חווה כאב ובוכה, מיד מנסים להשתיקו באמצעים שונים ומגוונים כיד הדמיון הפורה של הוריו. ביטויים כמו: "אל תבכה", "ילדים טובים לא בוכים" ואחרים נזרקים לחלל האוויר. והילד לומד שעליו להסתיר או להדחיק את כאבו כדי להיות אהוב יותר ומקובל יותר על סביבתו.

יחס דומה, מקבלים רגשות אחרים כגון: כעס, פחד, טינה, זעם, שנאה, קנאה, אשמה וכד' ..... כל אחד מרגשות אלו ורבים אחרים, נתקלים בהרמת גבה מצד הסביבה, אשר בדרך כלל, מתגמלת את החווה רגשות אלו בתגמול שלילי.
נוצרות אמונות שלמות סביב רגשות אלו, אמונות שמתאכסנות הן במודע והן בתת המודע, שרושם בעקביות ובחריצות כל התנסות שלנו.
במשך מסלול חיינו, נוצר פער בין המערכת הקוגניטיבית שלנו, שמנתחת כל סיטואציה ושמקבלת חיזוקים חיוביים על כל צעד ושעל ובין המערכת הרגשית שלנו, שנתפסת לעיתים רבות על ידי הסביבה ועל ידינו כנקודת חולשה.
למעשה, אנחנו ממשיכים להרגיש כל הזמן, כי כך נבראנו ואחת ממטרות בואנו לעולם הזה היא לחוות רגש בגופינו הפיזי. כל חוויה רגשית גם אם איננו מודעים לה נרשמת בנו ומצטברת בנו מבחינה אנרגטית.
כאשר תינוק מרגיש כאב הוא בוכה ובכך מאפשר לכאב לעבור דרכו ולהשתחרר, כאשר הוא פוחד הוא נוהג לחוות את הפחד עד שהפחד זורם דרכו החוצה.
הרגש הוא אנרגיה בעלת רטט מסוים ולכל רגש רטט אנרגטי אחר. נהוג לכנות את הרגשות שאנחנו לא "אוהבים לחוות", כרגשות מרטט נמוך (כאב, פחד, טינה, כעס וכד') ואת הרגשות שאנו יותר "אוהבים לחוות", כרגשות ברטט גבוה (אושר, שמחה, אהבה, חמלה וכד'). יש כאלו המכנים רגשות מתדר נמוך כשליליים ורגשות מתדר גבוה כחיוביים, אולם אמנע מכינויים אלו שכן לעיתים מה שאנחנו מגדירים כ"שלילי" יכול להתברר כדבר הטוב ביותר שקרה לנו ולהיפך.

אנרגיה, מטבעה, אמורה לזרום והשתחרר. כאשר אנחנו נמנעים לחוות את הרגש, או מדחיקים אותו, האנרגיה נוצרת, נשארת בנו, נערמת בתוכנו ונתקעת שכבה על גבי שכבה. כך נוצרת "סתימה רגשית". למרבה הפליאה, כאשר נוצרת סתימה זו, אנו מתקשים לחוות גם את הרגשות שאנו רוצים לחוות. נוצר מצב שאנו חווים רק הצפות רגשיות, כאשר הרגש עצמתי ואיננו מסוגלים להדחיקו או להתעלם ממנו ואז כאשר הסערה הרגשית מסתיימת, אנו חוזרים למנגנון המוכר שתואר לעיל.

חלקינו עברנו כברת דרך ואף למדנו דבר אחד או יותר על מודעות ועל העולם הרוחני. למרבה האירוניה, במשך שנים ארוכות סיפק לנו העולם הזה, כלי עבודה רוחניים לעשות בדיוק את אותו הדבר, הפעם עם שמות רוחניים וכך נוצרה לה "ההדחקה הרוחנית". אסביר נקודה זו – נניח שנתקלתי בסיטואציה מסוימת שגרמה לי לכעס רב על אדם מסוים. מיד נזכרתי, שכאדם רוחני, עלי להבין כי זימנתי את הסיטואציה הזאת לחיי (כי אני בורא את מציאות חיי) כדי , למשל, לתרגל חמלה. התחלתי בחריצות רבה להודות לסיטואציה ולאדם שהכעיס אותי וחשבתי עליו מחשבות מלאות חמלה ואהבה. לכאורה, הכעס שבי עבר התמרה לחמלה. אבל, האם זה באמת מה שקרה?  יתכן שבמקרים אחדים כן, אבל האם בכל המקרים? אם אני מספיק כן עם עצמי, עלי להודות, שפעמים רבות הכעס אולי סולק מהמחשבה, אבל לא מהלב. החמלה והאהבה הופיעו במחשבה, אבל לא מצאו את דרכם לליבי. כאשר זה קרה, חשתי אשמה, תסכול ובושה שאני לא מספיק רוחני, שאני לא מתרגל את התורה באדיקות. רגשות חדשים מתדר נמוך נאספו לרגשות שהצטברו כבר בתוכי.

נקודה מעניינת נוספת. לאורך השנים, פעמים רבות אנחנו נמנעים מלעשות דברים מסוימים, רק משום שתת המודע שלנו, על אמונותיו השונות, מנסה להגן עליינו מפני חוויה רגשית מתדר נמוך. למשל, נניח שבתור ילד אמרו לי הוריי, מוריי והסביבה הסובבת אותי שאין לי חוש טכני, נוצרה אמונה שבכל מה שקשור לטכנולוגיה – אני כישלון. נוצר כאב סביב נושא הכישלון. עם התבגרותי, בכל סיטואציה שבה יעלה נושא התמודדות עם אתגר טכנולוגי, אני אמנע מהתמודדות זאת, בשל פחד תת מודע (לעיתים) מהכאב שיתלווה לכישלון שעתיד לבוא.
יש דרך לצאת ממעגל זה. מעגל שאינו מטיב עם רובינו ושגורם לנו סבל מצטבר ונזק רב. הדרך היא לתרגל הקשבה לרגש ולהמשיך . כן, ממש כמו הכותרת של מאמר זה.

העבודה צריכה להתבצע, בו זמנית, הן על ידי עבודה על מערך האמונות שלנו והן על ידי הקשבה לרגש. אם נעבוד רק על האמונות שלנו, מבלי לגעת בגוף הרגשי ומבלי לשחרר את "הסתימה הרגשית", לעיתים קרובות יצוצו אמונות חדשות דומות כדי להגן עליינו מפניי ההצפות הרגשיות הבאות.
אפשר כמובן לפנות לקבלת עזרה מאנשי מקצוע המשלבים טיפול רגשי בעבודתם.אפשר להתחיל את העבודה בתרגול הבא שאני, מציע כאן ממש עבורכם:
בפעם הבאה שאתם מתחילים להרגיש רגש מסוים, עצמו את עינכם ותתחילו להרגיש את הרגש, תנו לרגש שם במידה ואתם מזהים את שמו, תנו לו עוצמה ודמיינו היכן אתם מרגישים אותו בגופכם הפיזי. געו במקום שבו אתם מרגישים את הרגש ונשמו עמוקות לתוכו. דמו את עצמכם מתבוננים ברגש ואפילו נכנסים עם התודעה שלכם ללב ליבו של הרגש. אם עולה כאב, תנו לו מקום ואל תברחו ממנו. תנו לו לעלות ושהו בו. אם עולות דמעות, תנו להן לצאת בטבעיות ולנקות את מה שהצטבר בכם. לאחר זמן מה, כאשר החוויה הרגשית "נחלשת" המשיכו הלאה בעיסוקכם. אם עולה חוסר רצון לעשות משהו שכן רציתם לעשות,  בדקו את חוסר הרצון הזה. ממה הוא נובע, האם הוא מגן עליכם מלחוות רגש שאין ברצונכם לחוות?
יתכן ובפעמים הראשונות, תרגול זה יהיה קשה עבורכם ויעלה כאב גדול. אל תיבהלו ממנו ואל תשפטו את עצמכם על כך. זה טבעי מאוד. אם לא הצלחתם "להתחבר" לרגש בפעמים הראשונות, גם זה בסדר. אל תחמירו עם עצמכם, זה מעיד על העומקים שאליהם הרגש הודחק. לאט ובהתמדה, מתרגול לתרגול, קצה הרגש יתגלה ויהיה מוכן להשתחרר מכם.
לאט תרגישו שקל לכם יותר לחוות גם שמחה, חמלה, אהבה ושאר רגשות מתדר גבוה. פשוט יתפנה להם מקום בתוך גוף הרגש שלכם.

באהבה ובהצלחה לכולם
פז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

four × 5 =