איך לצאת ממעגל העלבון

walking
להרגיש והמשיך הלאה
דצמבר 10, 2015
הקשבה
לבחור בהקשבה נקייה
פברואר 24, 2016

איך לצאת ממעגל העלבון

עלבון 2

פעם הייתי בסדנה. באחת ההפסקות, שתי בנות שישבו ליידי שוחחו ביניהן. האחת אמרה לשנייה: "הכי מעצבן זה שכשאני נעלבת אומרים לי שזו בחירה שלי להיעלב", השנייה חיזקה אותה ואמרה: "כן, לא מספיק שאומרים משהו מעליב, גם מאשימים אותי שנעלבתי", הראשונה ענתה לה: "זה מעצבן. אם אותו אדם בחר להעליב אותי, איך בדיוק זו בחירה שלי?", השנייה ענתה לה: "נכון".

האם באמת זאת בחירה להיעלב או שזה אוטומטי?

תלוי, האם אני ברמת קיום הישרדות. אז, היעלבות היא אוטומט הישרדותי של רגש משני, שנוצר כתוצאה מכאב שעלה בי ומזה שאני מאמין למחשבות הסגורות של אותו הכאב.

או האם אני ברמת קיום מודעות. זיהיתי את הכאב וזיהיתי שהמחשבות הסגורות (הדרמה והסרט) הם של הכאב. נולד חופש בחירה: האם ללכת לעלבון האוטומטי או למקום אחר.

ראשית,  וידוי קטן – אני הייתי אלוף בלהיעלב, ממש מאסטר אמיתי:

כשלא אמרו לי שלום – נעלבתי.

כשלא אמרו שאוהבים אותי – נעלבתי.

כשלא נתנו לי תשומת לב – נעלבתי.

כשלא החמיאו לי – נעלבתי.

כשביקרו אותי – נעלבתי.

כששיבחו אחרים – נעלבתי.

ואם אמשיך את הדוגמאות אתם תתעייפו מלקרוא. לסיכום נעלבתי. אבל, הסתרתי את זה.

אמנם משפחתי הקרובה הרגישה את הנעלב שבי. במבט, בטון הדיבור, בעצב, בהסתגרות בתוך עצמי. אבל כלפי חוץ הייתי מר "לא נעלב מכלום".

גם אלו שחשו את היעלבותי זכו להכחשה גורפת מצדי ו ….. ניחשתם נכון, לעוד היעלבות מיוחדת במינה רק בשבילם.

כל אותן אלפי היעלבויות הצטברו בתוכי ותרמו משמעותית להגדלת גוף הכאב.  הצורך להסתיר את זה בחיי היום יום, קבר את הכאב עמוק בתוכי. כל כך עמוק, שאפילו אני התקשיתי למצוא אותו. הפכתי להיות קהה מבחינה רגשית. היו לזה יתרונות רבים, במיוחד בתחום המקצועי שלי כקצין משטרה שאפשרו לי לטפל בזירות פיגועים קשים, רצח ואלימות, כמו אוטומט. אפשרו לי לחקור כמו מכונה משומנת ללא שום רגש. אך היו גם מחירים רבים ששילמתי והמחיר  הגדול ביותר ששילמתי היה שחייתי ליד החיים, הרגשתי ששום דבר לא באמת מרגש אותי, שום דבר לא באמת נוגע בי. ריקנות מוחלטת.

הגוף אותת שככה לא ניתן להמשיך והתחלתי להיות חולה, בהתחלה רמזים קטנים: דלקות גרון כל חודש, שפעות, כאבים במקומות שונים.  לא הקשבתי לסימנים עד שהתחיל חום שלא ירד במשך חודש וחצי ואשפוז של שלושה שבועות. הרופאים אמרו שזה סרטן ואפילו קראו להורי ולאשתי ואמרו להם את זה. אני הרגשתי שזה משהו אחר. אחרי שלושה שבועות, אובחן חיידק שהגיע להתארח בגופי ולאחר טיפול הרגשתי טוב יותר. המסר הובן והתחלתי במסע מעניין, מאתגר, מופלא, מעמיק ומדויק למציאת תשובות אמתיות לשאלות שהעסיקו אותי. ובראש ובראשונה, השאלה של מה היעוד הנשמתי שלי ואך אני מחזיר את עגלת חיי לנתיב המדויק עבור נשמתה.

לא אתיש אתכם בתיאור המסע המופלא שעברתי ועדיין עובר, כל יום וכל שעה. כיצד עבודה רגשית בשיטת התדר שינתה את חיי ונתנה לי אפשרות בחירה, לשנות את אוטומט ההעלבות. היום,  התכוונתי להעניק מתנה קטנה. המתנה היא, כיצד אנו מתמודדים עם העלבון שעולה בנו מידי פעם:

  • בפעם הבאה, שעולה בכם העלבון, אל תשפטו אותו. שאלו את עצמכם על מה זה יושב? האם זה הכאיב לי? האם אני מרגיש כאב עכשיו? הקשיבו לכאב, איפה הוא יושב בגוף? האם יש לו צבע, צורה או מרקם?, תנו לכאב להיות, מבלי להיכנס לסרט ולעלילה שהוא יוצר בתוככם, מבלי להישאב לדרמה. פשוט, היו נוכחים באותו רגע, ביחד אתו, עד שהוא יתפוגג. זה יכול לקחת כמה דקות או כמה שעות, אבל אם תקפידו להקשיב ולא להשתתף, לבסוף הוא יעזוב את המרחב שלכם. רשמו במחברת קטנה כל מה שעלה כאשר התבוננתם ואלו תובנות קיבלתם ממנו.
  • עלינו לשאול את עצמנו באומץ מה יצר את העלבון הזה בתוכנו? להבין שהפרשנות שלהכאב, היא שיצרה אותו. העלבון הוא רגש משני, שנוצר מכאב והכאב הזה בשל להשתחרר.
  • אפשר לעשות מדיטציה ולפגוש את הילד הפנימי שבנו. המקרה הראשון  שעולה שבו הילד חש נעלב. להתבונן בסיטואציה, לשוחח עם האדם "המעליב" ולשאול אותו למה הוא התכוון, להקשיב לילד הפנימי ולתת לו לחוש אהוב ונאהב ושהוא אף פעם לא לבד.
  • לבדוק מה נלחץ בתוכנו, שיצר את הכאב, שיצר עלבון: אני לא שווה? לא מוערך? לא אהוב? לא מספיק ….? לא בסדר ….? לא רואים אותי?.

כיצד עושים זאת?

מזמין אותך להגיע לאימון רגשי בשיטת "התדר", שם נתרגל ביחד כלים עוצמתיים אלו וכלים רבים נוספים בתהליך רגשי מדהים ועצמתי, שיאפשר לך לצאת מהמעגל האוטומטי של כאב שיוצר מחשבות סגורות שמייצרות עלבון ולהשיג חופש בחירה אמיתי .

מוזמנים להגיב

באהבה רבה

פז

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

11 − 3 =